יום מעשים טובים 5.4.2011 - יוצא לדרך ---

ביום שלישי בחמישי באפריל יחל יום מעשים טובים יום שיאפשר לעוד אנשים להיות מעורבים במעשים למען הקהילה, כדור הארץ, חיות ועוד.

עמותת רוח טובה מארגת את היום הזה, ונראה שם ynet נרתמים ליום זה.

ראשית כמובן שמדובר על דבר מבורך, על יום מבורך. אם יהיו אנשים שיתנו זמן מעצמם - ויתרמו מזה בעצמם... זה שווה את היום, ושווה הרבה.

זוהי בהחלט הזדמנות מצוינת למי שרוצים לתרום כל השנה להיזכר ברצונות שלהם, במטרות שלהם, ולהתחיל / להמשיך לתרום לאחרים.

התחלתי את הפוסט ברצון לכתוב ביקורת מסוימת על היום הזה - אבל אני מוותר עליה. אני בהחלט מברך על יום מעשים טובים ומעודד את כל מי שבעניין להצטרף אליו ולמצוא את התרומה שבתוכו.

שעון קיץ 2011 - זמן, והסכמים אחרים

בראשון במרץ בשתים עשרה בלילה יוזזו מחוגי השעון שעה אחת קדימה  והשעה תהיה אחת. 

יהיו כאלה שירגישו שהם הפסידו שעת שינה או שעת בילוי, ואחרי ישמחו על כך שהיום יתארך - דהיינו שבשעות הערות יהיה יותר שמש (איזה כיף:)

הזמן זורם בין כה וכה. השעה היא תלויה בהסכם, הסכם בין אנשים. אין רע בהסכם הזה, זהו הסכם טוב, כך אפשר לתאם פגישות לתזמן דברים. 

בדרך כלל שאנשים "מעשיים" חושבים על זמן, הם חושבים על ניהול זמן, הכנסת יותר פעילות בזמן, דחיינות וכד'. 

כשאני חושב על שעון הקיץ - אני חושב על כך שמדינה שלמה הולכת לשנות את אורחותיה בהינף של רגע. אני חושב על ההסכמים של הזמן. 

אני חושב על ההסכמים שיש לנו מה צריך לעשות בזמנים שונים (כל גיל יש את ה"מה" לעשות שלו")

אני חושב על העריצות של הזמן. וכיצד רובינו משמשים בהסכמי הזמן בתור שוט בשביל להלקות את עצמנו. 

בלי מילים - להציע עזרה אמיתית....(סיפור אישי)

אתמול עבדתי במשך כל היום. עבדתי עם 12 איש. אני משער לעצמי שאני תורם להם, אחרת הם לא היו מגיעים למפגשים אתי. הרגשתי בסך הכל יום מוצלח אם כי לא מוצלח מידי.

בערב, כשיצאתי הביתה ראיתי קבצנית יושבת ברחוב. אני מכיר אותה, אני רואה אותה לעתים. מידי פעם אני נותן לה כמה שקלים.
בדרך כלל אני חושש מקבצנים. אני נותן את התרומה שלי וממשיך הלאה. הקבצנית הזאת מרתיעה אותה. לרוב אני רואה אותה כשהיא צועקת לעוברים ושבים.

הסתכלתי עליה, והחלטתי לשים לה בכוס כמה שקלים. פשפשתי בארנק היה לי שקל וחצי. בתוכי ידעתי שזה לא מה שהיא הייתה צריכה לא השקל וחצי הזה יציל אותה.

בלב, שאלתי את עצמי מה אני יכול באמת להציע לה? מה אני יכול באמת לתת לה?
התשובה הייתה ברורה: אני יכול להציע לה יחס. לראות בא בת אדם.

התקרבתי אליה, שמתי לה את השקל וחצי בכוס והתחלתי לדבר איתה.
היא ישנה ברחוב, נולדה ברוסיה, עברה עם הוריה לארצות הברית ובסוף התגלגלה לארץ. היא בודדה, בודדה מאוד. שוחחנו כמה דקות והייתי מוכרח כבר ללכת.

בהרגשה שלי חוויתי שזה הדבר הכי טוב שעשיתי היום. טוב יותר מכל העזרה שנתתי לאחרים במשך כל היום.

הרהרתי גם מה גרם לי לשאול את השאלה המשונה של: מה אני יכול באמת לתת לה? זה קרה בעקבות ספר שקשור להתפתחות אישית נידח שקראתי בו כמה משפטים ערב קודם, שבאופן עקיף האלה לי את השאלה הזאת. זה מוזר איך משהו שמישהו כתב לפני שנים, לא משהו "דגול" תורגם לעברית (לא משהו) וגרם לי לתת למישהי משהו. 

התמודדות עם מצבים משונים בחיים היום יום בעזרת חשיבת חלום

אומרים שהמציאות עולה על כל דמיון.

לעתים יוצא לנו להתמודד עם מצבים משונים בחיי היום יום. אני מתכוון למצבים שקשה להבינם, קשה לקבלם.
אולי מצבים שפשוט לא סביר שיקרו.
מצבים שלא ברור מדוע אנשים התנהגו כפי שהתנהגו, או מדוע מצבים קרו כפי שהם קרו.

אני מתכוון למצבים שבהם כל המודעות עצמית שלכם לא מצליחה לספר הסבר מתקבל על הדעת של המצב הזה.

במצב כזה השאלה שאני נוטה לשאול את עצמי, ואת אלה שבאים אלי לעבודה אישית היא: נניח שהייתם חולמים את המצב הזה, איך הייתם מפרשים את המצב הזה. 

כלומר אני מניח שהאירוע שקרה הוא חלום, ובתור חלום אני מנסה לפרש אותו.

מבט כזה יכול להרחיב לכם את הפרספקטיבה על היום יום שלכם, ולתת לה משמעות נוספת.

איך לתרגל מודעות עצמית בחיי היום יום

הרבה מאוד אנשים נפגשים בבעיה של איך להמשיך ו"לחיות את החיים" ועדיין לחיות חיים של מודעות עצמית, ערנות, התפתחות אישית ועוד.

זה אכן לא קל. רוב האנשים עמוסים בשגרת היום יום (עבודה, משפחה, חברים, כסף, ועוד, ועוד, ועוד...).
בנוסף לכך, גם כשיש זמן לעבודה עצמית אין את הכוחות, הסבלנות.

כך לדוגמה אני מכיר לא מעט אנשים שמנסים לפנות מספר דקות ביום לתרגול מדיטציה, שיטת אלכסנדר, נשימות, וכד' אבל כשהם מגיעים לזה אין להם את הסבלנות והכוחות לתרגל את כל מה שהם רוצים לתרגל.

אחד הפתרונות הטובים לבעיה הזאת היא לעבוד תוך כדי הליכה.
הרעיון הוא להקצות מספר פעמים בשבוע להליכה נינוחה (לא הליכה מהירה וכד') - כמעין טיול שאתם עושים ליד מקום מגוריכם (למשל, מי שגר בעיר כמו תל אביב זה אומר לטייל קצת ברחובות, בים וכד').
ותוך כדי ההליכה לתרגל את מה שאתם רוצים לתרגל (ביירון קיטי, נשימות, חשיבה חיובית, מדיטציה, מחייבות - אפרמיישן, התבוננות, שיטת בייטס, קונג פו, ברנדון בייס, ועוד, ועוד..).

היתרונות בהליכה הם גדולים:

• לא צריך לשבת ולהתרכז 
• הפעילות היא תוך כדי תנועה, התנועה עצמה תורמת
• יש פה גם פעילות גופנית 
• חלק מהתזוזה הפיזית (הליכה) גורמת לתזוזה נפשית/ רוחנית
• ועוד
• ועוד

מניסיוני רוב האנשים העסוקים מצליחים לתרגל את אותם תרגולים פנימים/ נפשיים/ רוחניים וכד' בעזרת דרך זאת. 

פשוט הליכה נינוחה יחד עם תרגול פנימי. 

שווה ניסיון...

אסונות, פרופורציות, מודעות אישית, התפתחות אישית

כשיש אסון בסדר גודל כזה (השריפה הגדולה) הדבר נותן פרופורציות על המצב האישי.

מה חשוב, מה דרמטי, מה מהותי.

כמובן שהאסון לבני האדם, לחיות, לצמחיה, לרכוש... הוא כל כך איום שקשה להכילו.

אני סבור שמבחינת מודעות עצמית כל אחד ואחת יכולים לשאול את עצמם, מה היה קורה אילו הייתי צריך לעזוב את הבית בהתרעה של חצי שעה,

• מה היית לוקח/ת איתך?
• מה היית משאיר?
• מה חשוב לך בחיים?
• מה ניתן לשחזור ולא חשוב כל כך?
• ועוד.

אני סבור שתמונות כמו צילומים, יומנים, מחשב נייד (אם יש בו חומר) וכד'... אילו הם דברים שקרוב לוודאי הרבה אנשים היו לוקחים. 

דברי ערך כספיים, כנראה שפחות...

אין ספק שאסונות כאלה נותנים פרופורציות על החיים. 

כסף, התפתחות אישית, התפתחות רוחנית ועוד

הרבה מידי אנשים שעוסקים בהתפתחות אישית סולדים מכסף או שלפחות לא מסתדרים אתו. 

לעתים כסף מתחבר לחוסר רוחניות, לגרידיות, לחוסר אהבה.. וכד'. 

אני חושב שכסף זה דבר מצוין. זה דבר נפלא. 

מעבר ליכולת שלו לאפשר לנו לחיות ברווחה כלכלית, כסף משקף מצויין את המציאות, את מערכות היחסים, את החיים ועוד. 

כך למשל:

• כסף משקף מצוין עולם פנימי ועולם חיצוני
• כסף משקף מצוין מערכות יחסים
• ועוד

לפי דעתי אנשים רוחניים ו/או אנשים שעוסקים בהתפתחות אישית, חשוב שיקדישו זמן לאמונות שלהם בנושא כסף, וישפרו את מערכת היחסים שלהם עם כסף.

זה גם יאפשר להם לחיות ביתר רווחה, וגם יתמוך בהתפתחות הפנימית שלהם.