יום שלישי, 22 במרץ 2011

בלי מילים - להציע עזרה אמיתית....(סיפור אישי)

אתמול עבדתי במשך כל היום. עבדתי עם 12 איש. אני משער לעצמי שאני תורם להם, אחרת הם לא היו מגיעים למפגשים אתי. הרגשתי בסך הכל יום מוצלח אם כי לא מוצלח מידי.

בערב, כשיצאתי הביתה ראיתי קבצנית יושבת ברחוב. אני מכיר אותה, אני רואה אותה לעתים. מידי פעם אני נותן לה כמה שקלים.
בדרך כלל אני חושש מקבצנים. אני נותן את התרומה שלי וממשיך הלאה. הקבצנית הזאת מרתיעה אותה. לרוב אני רואה אותה כשהיא צועקת לעוברים ושבים.

הסתכלתי עליה, והחלטתי לשים לה בכוס כמה שקלים. פשפשתי בארנק היה לי שקל וחצי. בתוכי ידעתי שזה לא מה שהיא הייתה צריכה לא השקל וחצי הזה יציל אותה.

בלב, שאלתי את עצמי מה אני יכול באמת להציע לה? מה אני יכול באמת לתת לה?
התשובה הייתה ברורה: אני יכול להציע לה יחס. לראות בא בת אדם.

התקרבתי אליה, שמתי לה את השקל וחצי בכוס והתחלתי לדבר איתה.
היא ישנה ברחוב, נולדה ברוסיה, עברה עם הוריה לארצות הברית ובסוף התגלגלה לארץ. היא בודדה, בודדה מאוד. שוחחנו כמה דקות והייתי מוכרח כבר ללכת.

בהרגשה שלי חוויתי שזה הדבר הכי טוב שעשיתי היום. טוב יותר מכל העזרה שנתתי לאחרים במשך כל היום.

הרהרתי גם מה גרם לי לשאול את השאלה המשונה של: מה אני יכול באמת לתת לה? זה קרה בעקבות ספר שקשור להתפתחות אישית נידח שקראתי בו כמה משפטים ערב קודם, שבאופן עקיף האלה לי את השאלה הזאת. זה מוזר איך משהו שמישהו כתב לפני שנים, לא משהו "דגול" תורגם לעברית (לא משהו) וגרם לי לתת למישהי משהו. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה